תנ"ך על הפרק - ישעיה מט - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה מט

383 / 929
היום

הפרק

שִׁמְע֤וּ אִיִּים֙ אֵלַ֔י וְהַקְשִׁ֥יבוּ לְאֻמִּ֖ים מֵרָח֑וֹק יְהוָה֙ מִבֶּ֣טֶן קְרָאָ֔נִי מִמְּעֵ֥י אִמִּ֖י הִזְכִּ֥יר שְׁמִֽי׃וַיָּ֤שֶׂם פִּי֙ כְּחֶ֣רֶב חַדָּ֔ה בְּצֵ֥ל יָד֖וֹ הֶחְבִּיאָ֑נִי וַיְשִׂימֵ֙נִי֙ לְחֵ֣ץ בָּר֔וּר בְּאַשְׁפָּת֖וֹ הִסְתִּירָֽנִי׃וַיֹּ֥אמֶר לִ֖י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יִשְׂרָאֵ֕ל אֲשֶׁר־בְּךָ֖ אֶתְפָּאָֽר׃וַאֲנִ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ לְרִ֣יק יָגַ֔עְתִּי לְתֹ֥הוּ וְהֶ֖בֶל כֹּחִ֣י כִלֵּ֑יתִי אָכֵן֙ מִשְׁפָּטִ֣י אֶת־יְהוָ֔ה וּפְעֻלָּתִ֖י אֶת־אֱלֹהָֽי׃וְעַתָּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יֹצְרִ֤י מִבֶּ֙טֶן֙ לְעֶ֣בֶד ל֔וֹ לְשׁוֹבֵ֤ב יַֽעֲקֹב֙ אֵלָ֔יו וְיִשְׂרָאֵ֖ללאל֣וֹיֵאָסֵ֑ף וְאֶכָּבֵד֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וֵאלֹהַ֖י הָיָ֥ה עֻזִּֽי׃וַיֹּ֗אמֶר נָקֵ֨ל מִֽהְיוֹתְךָ֥ לִי֙ עֶ֔בֶד לְהָקִים֙ אֶת־שִׁבְטֵ֣י יַעֲקֹ֔בונציריוּנְצוּרֵ֥ייִשְׂרָאֵ֖ל לְהָשִׁ֑יב וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִֽהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃כֹּ֣ה אָֽמַר־יְהוָה֩ גֹּאֵ֨ל יִשְׂרָאֵ֜ל קְדוֹשׁ֗וֹ לִבְזֹה־נֶ֜פֶשׁ לִמְתָ֤עֵֽב גּוֹי֙ לְעֶ֣בֶד מֹשְׁלִ֔ים מְלָכִים֙ יִרְא֣וּ וָקָ֔מוּ שָׂרִ֖ים וְיִֽשְׁתַּחֲוּ֑וּ לְמַ֤עַן יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר נֶאֱמָ֔ן קְדֹ֥שׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וַיִּבְחָרֶֽךָּ׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה בְּעֵ֤ת רָצוֹן֙ עֲנִיתִ֔יךָ וּבְי֥וֹם יְשׁוּעָ֖ה עֲזַרְתִּ֑יךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֙ לִבְרִ֣ית עָ֔ם לְהָקִ֣ים אֶ֔רֶץ לְהַנְחִ֖יל נְחָל֥וֹת שֹׁמֵמֽוֹת׃לֵאמֹ֤ר לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ עַל־דְּרָכִ֣ים יִרְע֔וּ וּבְכָל־שְׁפָיִ֖ים מַרְעִיתָֽם׃לֹ֤א יִרְעָ֙בוּ֙ וְלֹ֣א יִצְמָ֔אוּ וְלֹא־יַכֵּ֥ם שָׁרָ֖ב וָשָׁ֑מֶשׁ כִּי־מְרַחֲמָ֣ם יְנַהֲגֵ֔ם וְעַל־מַבּ֥וּעֵי מַ֖יִם יְנַהֲלֵֽם׃וְשַׂמְתִּ֥י כָל־הָרַ֖י לַדָּ֑רֶךְ וּמְסִלֹּתַ֖י יְרֻמֽוּן׃הִנֵּה־אֵ֕לֶּה מֵרָח֖וֹק יָבֹ֑אוּ וְהִֽנֵּה־אֵ֙לֶּה֙ מִצָּפ֣וֹן וּמִיָּ֔ם וְאֵ֖לֶּה מֵאֶ֥רֶץ סִינִֽים׃רָנּ֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְגִ֣ילִי אָ֔רֶץיפצחווּפִצְח֥וּהָרִ֖ים רִנָּ֑ה כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ וַעֲנִיָּ֖ו יְרַחֵֽם׃וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי׃הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ׃הֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד׃מִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ׃שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהוָ֗ה כִּ֤י כֻלָּם֙ כָּעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּֽתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה׃כִּ֤י חָרְבֹתַ֙יִךְ֙ וְשֹׁ֣מְמֹתַ֔יִךְ וְאֶ֖רֶץ הֲרִֽסֻתֵ֑יךְ כִּ֤י עַתָּה֙ תֵּצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב וְרָחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ׃ע֚וֹד יֹאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר־לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה־לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה׃וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֤י יָֽלַד־לִי֙ אֶת־אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה ׀ וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֤ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם׃כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֤א אֶל־גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל־עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֤יאוּ בָנַ֙יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה׃וְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹֽמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶ֚רֶץ יִשְׁתַּ֣חֲווּ לָ֔ךְ וַעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵבֹ֖שׁוּ קוָֹֽי׃הֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט׃כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃וְהַאֲכַלְתִּ֤י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָדְע֣וּ כָל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ואני אמרתי לריק יגעתי וכו'. בירושלמי פ"ג דע"ז וב"ר פ' ס"ב ר' אבהו מי דמיך עברין קומוי י"ג נהרין דאפרסמון א"ל כל אילין למאן א"ל דידך א"ל כל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' וצריך להבין מה עלתה על דעתו דר' אבהו דקרי אנפשיה ואני אמרתי לריק יגעתי והלא אין הקב"ה מקפח שכר בריה ואפי' שכר שיחה נאה. ואפשר במה דהוו בה קמאי דפ"ק דקדושין אמרו חלה שלש ועבד ג' אינו חייב להשלים ואלו פ' האומנים אמרינן דהיכא דאניס שכיר או קבלן לא יהיב ליה אלא שכר שלפני האונס ותירץ מהר"ם דשאני ע"ע שכבר קבל שכרו משא"כ גבי פועל דעדיין לא קבל שכרו. ולפ"ז אם הצדיק נתבטל מתורה ומצוות אף באונס מדינא אין לו שכר על זמן שהיה בטל כדין פועל שלא קבל שכרו. אך הריטב"א תירץ דשאני פועל דהשכירו למלאכה ידועה וכשלא עשאו אף אם נאנס אין לו אלא מעשהו אבל ע"ע דנשתעבד לעשות כל מלאכת בעה"ב נסתחפה שדהו. ואפשר דר' אבהו הוה פלח בי קיסר כמ"ש בש"ס וגם הי"ל איזה חולי וסבר כתירוץ מהר"ם דפועל דעדיין לא קבל שכרו אין לו אלא מה שעשה דוקא. וכשראה רוב השכר והוא באח"ד נהרי"ו עמו בעצמו שיער שהקב"ה משלם על כל הימים אף שנתבטל וקרא מקרא ואני אמרתי לריק יגעתי כשנבטלתי מתורה ומצוות כתירוץ מהר"ם אכן משפטי את ה' מדת רחמיו וברוב רחמיו ביד המלך משלם הכל. ועוד ופעולתי את אלהי אינו למלאכה ידועה כפועל אלא כעבד עברי לכל מלאכת בעל הבית וז"ש ופעולתי את אלהי וזהו כתירוץ הריטב"א ובכן הצדיק בא בשכרו משלם דהוא משועבד לכל מלאכת ה' תרי"ג מצוות וענפיהם ומצוות וגזרות דרבנן שכלם נאמרו למשה מסיני: כה אמר גואל ישראל קדושו וכו'. אפשר דהכונה כה אמר ה' גואל ישראל והגאולה העיקרית להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר היו טמעי"ם בסט"א וטרפו גם גנבו גם כחשו. הסט"א. וזהו הגאולה אמיתית וז"ש גואל ישראל קדושו כי הוא גואל קדושת ישראל אשר נפוצו בין הקליפות לבזה נפש דייקא כלפי השר של מעלה כי כל ישעו וכל חפצו לבוז בז נפש ישראל. ומכניס בלב אומתו לרעו"ת ביעקב לבלע ולהשחית זרע ישראל וכמו שאמרו בזהר הקדוש דהשר של מצרים היה נותן בלב המצרים להרע לישראל וז"ש לבזה נפש לאותו הבוזז הנפש הוא השר שהוא מתעב גוי שמכניס בלב האומה לתעב ולשקץ ישראל ח"ו והיינו דקאמר למתעב גוי. ועל ידי זה העבד ישראל מושלים בגופו ונפשו השר והאומה וז"ש לעבד מושלים. הנה יום בא לה' חיל בלע ויקיאנו ויצאו לאור ניצוצות הקדושה בהתגבר תוקף הרחמים כמו שהיה ביציאת מצרים וז"ש מלכים יראו וקמו כי עיקר הניצוצות הם משבעה מלכים כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ואלה המלכים יראו המאורות הגדולים וקמו מעמקי הקליפות. שרים הם שרי האומות וישתחוו למען ה' אשר נאמן בהבטחותיו לגאול נפשנו קדוש ישראל ויבחרך לעבוד עבודתו: כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך. אפשר להסמיך כאן מה שכתבתי בעניותי בדרושים יען אמרו רז"ל דתפלת הצבור היא העולה ומי שמתפלל עם הצבור נענה ותפלה ביחיד מסוכנת. אפשר למצוא קצת תרופה דכשהאדם מתפלל עם הצבור יתפלל שישמע ה' כל תפלותיו שהוא מתפלל ומבקש כשהוא ביחיד ולהיות שמתפלל זה כשהצבור מתפללין ה' ברחמיו ישמע תחינתו שיענהו בכל תפלותיו ומה גם כשהצבור אומרים שישמע ה' תפלתם כמו מה שאומרים קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין והוא כשיאמר עם הצבור זה וכיוצא יכוין שיענהו ה' גם כשמתפלל ביחיד והארכתי קצת והבאתי דברי המפרשים ומשל על זה. ואפשר לרמוז דז"ש בעת רצון שהצבור מתפללין ושאלת לקבל תפלתך ביחיד עניתך לקבל תפלתך. ולכן וביום ישועה עזרתיך לקבל תפלתך ולהושיעך: להקים ארץ. אפשר דהכונה להקים השכינה שנקראת ארץ כמש"ה אקים את סוכת דוד להנחיל נחלות שוממות לברר ניצוצי הקדושה אשר היו שוממות בסט"א לאמר לאסורים צאו אפשר לעשרת השבטים שאינם יכולים לצאת מגבולם בדבר ה' והם אסורים להתיר להם לצאת ולאשר בחשך הם בני משה שהם מעבר לנהר סמבטיון הגלו על דרכים ירעו שלא יחסרו דבר בדרכם. הנה אלה מרחוק יבואו וכו' עשרת שבטים ובני משה וקבוץ גליות: רנו שמים וגילי ארץ. על רובי רבבות עם ה' שגאלם ה' כרב רחמיו והמון חסדיו. ועיין בקונטריס דבש לפי דף י"ג סוף ע"א: ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. אפשר לומר דגדלה תמיהת ציון כי ה' שהוא מדת רחמים עזבני. וגם ואדני שהוא רחום בדין שכחני ולפי שאמרה ציון על שם אדני שרומז לשכינה שכחני השיבה השכינה התשכח אשה עולה וכו': הן על כפים חקותיך. פירשו המפרשים לדרכם שהם השמים כי הנה הנם על העננים. ואפשר כלפי מ"ש בברכות דף ל"ב דאמרה כנסת ישראל שמא תשכח לי מעשה סיני והשיב ואנכי לא אשכחך ועל זה קאמר הן על כפים חקותיך כלומר לא אשכח קבלת התורה בסיני שאמרתי אנכי וקבלת התורה דהא על קבלת התורה לבד נתקיימו השמים כמ"ש התוס' פ"ק דע"ז וז"ש הן על כפים השמים שקיימים בקבלת התורה חקותיך. ושמעתי מי שפירש במ"ש רז"ל דהפסיקה חומה בינינו לשמים בעונותינו והצדיקים בתורה ומצוות שוברים בחומה זו ועושים חלונות. והבינוניים במ"ט עושים חרכים בחומה זו וזש"ה משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים וז"ש הן על כפים חקותיך אבל חומותיך שנעשו בעונות נגדי תמיד. אך מהרו בניך בתורה ומצוות מהרסיך ומחריביך בחומה זו ממך יצאו לעתיד שצריך להרוס ולהחריב חומה זו ובא לציון גואל. ויש מי שפירש הן על כפים על מצות הצדקה הנעשית בכפים חקותיך דבגלות הצדקה כקרבנות ומקרבת הגאולה ועל זה חקותיך כי גדלה מצות הצדקה מאד מאד עכ"ד ויתישב הטב לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דעבירה אינה מכבה צדקה וע"ז אמר הן על כפים מעשה הצדקה חקותיך בסוד וצדקתו עומדת לעד: מהרו בניך וכו'. אפשר דהשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והאהבה ניכרת מהזריזות כמשז"ל וז"ש מהרו בניך ר"ל שימהרו לשוב ולקיים מצות. ובזריזות הזה מבריחים הסט"א אשר בקרבם וגם הקטיגורים וילדי פשע מקרי. ובשוב מאהבה וזריזות מהרסיך ומחריביך קטיגורים וילדי קרי ממך יצאו. שאי סביב עיניך וראי כלם כל ניצוצי קדושה וכל המלאכים אשר נעשים מהמצות נקבצו ניצוצי הקדושה מהקליפות יצאו קבוצים. והסניגורים בין מהמצות בין מזכיות מהעבירות שנתהפכו כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי הוא מקבץ נדחי ישראל כי כלם כעדי תלבשי חלוקא דרבנן ותקשרים לניצוצי הקדושה ליחדם יחוד גמור ככלה העליונה שכינת עזנו אשר היא מלקטת ומבררת ניצוצי הקדושה: וגואלך אביר יעקב. כתב הרב מהר"ש ויטאל ז"ל בן יאי"ר לרבינו מהרח"ו ז"ל כי אביר יעקב אותיות רבי עקיבא רמז בזכות עשרה הרוגי מלוכה ונקט ר' עקיבא ע"ד שאמרו ר' עקיבא וחביריו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך